שחקן עבר בולט-מיקי ברקוביץ
מיקי ברקוביץ' נולד ב-17 בפברואר 1954 בכפר סבא. בהיותו בן חצי שנה עברה משפחתו לגור בקריית טבעון שבצפון, שם חי וגדל עד לגיל 6, בו עבר לגור במרכז תל אביב, העיר שכיום ברקוביץ' מזוהה כאחד הסמלים הספורטיביים הגדולים ביותר שלה בכל הזמנים, אם לא הגדול מכולם.
דיזנגוף 159 היה הבית בו התגורר, ליד מגרש הכדורסל הקטן של אגודת ברית מכבים עתיד [שאינו קיים יותר] בו נהג לבלות שעות על גבי שעות באימונים ומשחקי כדורסל.
בגיל 13 יצא ברקוביץ' לקורס שחקנים מצטיינים שנערך בנהלל, בו השתתף בהצלחה. כשחזר ממנו, החליט ברקוביץ' להצטרף לקבוצה מסודרת, ולאחר כמה לבטים בחר במכבי ת''א, הקבוצה אותה אהד כל ילדותו.
.
את הקריירה המקצוענית שלו במדי קבוצת הבוגרים של מכבי החל ברקוביץ' ב-8 באוקטובר 1971 בהיותו בן 17, במשחק בית נגד הפועל קריית-חיים. במשחק ניצחה מכבי 75:107, כשברקוביץ' משותף למספר דקות בודדות וקולע את הסל הצהוב הראשון שלו.
באותה עונה [1971/72] גם הוביל ברקוביץ' הצעיר את נבחרת הקאדטים של ישראל, בהדרכתו של רלף קליין, למקום הרביעי באליפות אירופה לנבחרות צעירות. ברקוביץ' הוכתר כמלך הסלים של הטורניר, ואף נבחר לחמישיה המצטיינת. זו הייתה למעשה הפריצה המשמעותית של מיקי לתודעה של הכדורסל האירופאי, במיוחד בניצחון הסנסציוני וההיסטורי על נבחרת בריה''מ החזקה 63:70, בו כיכב מיקי עם 19 נקודות.
את השתלבותו במכבי עשה ברקוביץ' בהדרגתיות. כמו יותם הלפרין של היום, היה בתחילה עולה מהספסל במשחקי הליגה, לפעמים למספר שניות, ולפעמים לדקות חשובות ומשמעותיות יותר.
את הדחיפה המקצועית שלו בקבוצה, ברקוביץ' חייב ליהושע רוזין, שקידם אותו ואת מוטי ארואסטי בתקופה של תחילת-אמצע שנות השבעים. מיקי ומוטי, הצמד הבלתי נלאה, שהיו אז 2 שחקנים צעירים יחסית, היו הסימן לחילופו של דור במכבי, הדור של שחקנים כמו יוסי לז'ה, מיכה שוורץ, תני כהן מינץ, אלי קורן וטל ברודי.
בשנת 1975 נדד ברקוביץ' מערבה, ללאס וגאס שבארה''ב, וזאת כדי לשחק במדי מיכללת נוואדה, ולנסות להגשים את חלום ה-NBA שלו. לאחר עונת פרשמן [freshman] מוצלחת, חזר מיקי ארצה לחופשת מולדת [1976], תוך שאיפה לחזור לעונה שנייה בקולג'.
באותה חופשה התדפקו על דלתות ביתו אמנון אבידן ושמלוק מחרובסקי, שהציעו לברקוביץ' הצעה מפתה תמורת הישארותו בארץ ובניית כל קבוצת מכבי תל אביב סביבו. מיקי הסכים לבסוף להצעה לאחר לבטים ממושכים, וחתם על חוזה במכבי.
וכך נולדה לה אגדה.
כבר בעונת 1976/77 מכבי דהרה לה, בראשות ברקוביץ', להישגים חסרי תקדים בכל מובן ישראלי.
ב-17 בפברואר, בעיירה בלגית נידחת בשם וירטון ''הובסה קבוצת הצבא האדום ע''י המכבים''. זה היה ההישג הגדול ביותר של עולם הספורט הישראלי כשטל ברודי פתח את השמפניה לאחר הניצחון הגדול וההיסטורי על צסק''א מוסקבה 91:79. מדינה שלמה נכנסה לאופוריה והבינה, שאפשר לזכות בגביע אירופה. הישג בלתי נתפס במילון המונחים של אותה תקופה. ''מאבק דוד בגוליית'' הסתיים בניצחון מכריע של הג'ינג'י הנמוך, כשבסופו צועק טל ברודי את המשפט ההיסטורי ''אנחנו במפה, ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, בהכל''. את אותו משחק אגב, הוליך ברקוביץ' עם 20 נקודות בשורות מכבי.
את הישג השיא באותה עונה כמובן, מכבי השיגה על אדמת בלגרד, כשזכתה בגביע אירופה לאלופות לראשונה בתולדותיה, תוך כדי שהיא מנצחת בגמר את מובילג'ירג'י וארזה בתוצאה 77:78. ברקוביץ' היה מגיבורי הניצחון עם 17 הנקודות, שני רק לג'ים בוטראייט, שהיה כוכב המשחק עם 26.
בשנת 1979 רשם ברקוביץ' את הישג השיא שלו במדי נבחרת ישראל, כשזכה בשורותיה במקום השני באליפות אירופה לאומות. ישראל הפסידה בגמר לרוסיה האימתנית של סרגיי בלוב 76:98, אך רשמה הישג חסר תקדים ועוררה הרבה הדים בארץ ובאירופה.
עבור ברקוביץ', שנתן אליפות מצויינת, זו הייתה פסגה נוספת בקריירה האישית, שכן מיד עם תום האליפות קיבל 2 הצעות מפתות מהליגה הטובה בעולם, כשהניו ג'רזי נטס ואטלנטה הוקס ביקשו שיופיע בשורותיהם, דבר שלבסוף לא יצא לפועל
.
ברקוביץ' [במרכז] עם דורון ג'מצ'י, לו סילבר, האווי לאסוף ומוטי ארואסטי
בשנת 1981 העפילה מכבי ת''א, תחת שרביטו של רודי דאמיקו, שוב לגמר גביע אירופה לאלופות, הפעם הייתה היריבה סינודינה בולוניה. מכבי ניצחה בתוצאה 79:80 כשברקוביץ' קולע את סל הניצחון לאחר מסירה מחצי מגרש של חברו הטוב ביותר, מוטי ארואסטי.
באותה שנה מכבי פשוט גרפה כל תואר אפשרי כשבנוסף זכתה באליפות, גביע המדינה והגביע הבין- יבשתי. זו הייתה העונה הפורייה ביותר של מכבי מבחינת הישגים ותארים.
ברקוביץ' המשיך לשחק במדים הצהובים עד לשנת 1988, כשבאמתחתו עוד 4 הופעות בגמרים של גביע אירופה לאלופות [1980, 1982, 1987, 1988] בהן לא זכה להניף גביע.
סה''כ שיחק ברקוביץ' 16 עונות במדי מכבי ת''א, בהן זכה ב-16 אליפויות, 12 גביעים, 2 גביעי אירופה, וגביע בין-יבשתי אחד. יותר מכל שחקן ישראלי אחר אי פעם.
בשנת 1989 ברקוביץ' שיחק לראשונה בקבוצה ישראלית שהיא לא מכבי. הייתה זאת העולה החדשה לליגה הלאומית, מכבי ראשל''צ, שזכתה לשרותיו. ברקוביץ', כמו ווינר ומנהיג אמיתי, ובשיתוף פעולה פורה ומוצלח עם שמות כמו משה ויינקרנץ וחיים זלוטיקמן, הוביל את ראשל''צ לצמרת הכדורסל הישראלי.
לאחר כמה עונות מוצלחות בראשון, החליט ברקוביץ' לשנות אווירה, ועבר לבירה, למלחה, שם הוא שיחק במשך עונה אחת, והיה יקיר הקהל האדום.
את עונתו האחרונה עשה ברקוביץ' במדי הפועל ת''א, כששיחק בשורותיה במשך חצי עונה.
בשנת 95, בגיל 40, פרש ברקוביץ' מכדורסל פעיל, ולכבודו נערך משחק חגיגי ביד אליהו, בו שיחקה מכבי ת''א נגד נבחרת כוכבי אירופה. זו הייתה הפעם האחרונה בה לבש ברקוביץ' את החולצה הצהובה.
בסך הכל הופיע ברקוביץ' בליגה הלאומית [ליגת העל של היום] 496 פעמים [מחזיק בשיא ההופעות], ובהן קלע 8,236 נקודות ליגה ו-1,627 נקודות פליי אוף.
שיא הקליעה של ברקוביץ' במשחק בודד הוא 42 נקודות.
כיום הוא מדורג במקום השני ברשימת הקלעים הטובים בכל הזמנים, שני לדורון ג'מצ'י.
בגביע אירופה קלע ברקוביץ' 4,038 נקודות, מהן 3,673 בגביע האלופות.
בנבחרת הלאומית הוסיף עוד 2,842 נקודות, ב-165 הופעות.
בשנת ה-50 למדינת ישראל, נבחר ברקוביץ' לספורטאי היובל, וכך נתבע לו מושג במילון מונחי הספורט והתרבות הישראלים: מיקי ברקוביץ' – שחקן כדורסל גדול, אגדה, ספורטאי למופת, ווינר בנשמה, והסמל אולי הכי גדול שהיה אי פעם למכבי ''עלית'' תל אביב.
